<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן א'</h1>
<h2>דף ט.</h2>
ריאה שהוצאה בלא בדיקה, פסק רבי' שלמה כל הנך טריפות לא טרחינן למיבדק בתרייהו... ועוד פסק היכא דאיתרמי דאיתפקא ריאה בלא בדיקה מיתכלא... היכא דלא איפשר סמכינן ארובא, ואין מפרסמין הדבר. ומכח ההלכה היראה פנים להיתר... אלא טעם האוסרין לא מכח הלכה, אלא מפני שבזמן הזה שיש עדרים שרועים במרעה אחד שרובן או חציין נמצאי' טריפו' ובסירכות הריאה, ולדבר הזה חשו ומטריפין כשהוצאה הריאה בלא בדיק', ודומה לנפילה שעמדה שצריכה בדיקה בבני מעיים אם נשחטה ובא זאב ונטל בני מעיים, כיון דנולדה ספיק' מחיים אסורה, דכל מקום דהוצריכו חכמי' בדיק' היכ' דלא בדק ליכ' מאן דמכשר.
<h2>דף יא.</h2>
ומה שאנו אוכלים החלב והגבינות, על דבר כיוצא בו היתה תשובתינו על שאילה זו. תודיעני ראיה על מקום שהקצבים אומ' רוב בהמות טריפו', אם חלב של אותו מקום מותר. תשובה אורו עיניי בראותי כתבך קרו' מו' ה"ר יהוד' החסיד נר ישר' ידעתי שמרוב חיבה יתירה בדקתני, לדון לפניך על החלב, היה לך לבודקיני, על הבשר אפי' כשנבדקה הבהמה ונמצא' כשירה מי הכשירה, הואיל ורובן טריפו' נמצאת בהמה זו נולדה מן הטריפ'. ואפי' למ"ד [נ"ח ע"א] זה וזה גורם מותר, הכא גם זכר גם נקיבה שנולדה זו מהם היו בחזקת טריפו', הרי נולדה מן הטריפה ועיבורה מן הטריפה, אלא סמכינן אמסקנ' דשמעתי' דפסיק הילכת' [שם] בזכר עד י"ב חדש ובנקבה כל שאינה יולדת, ולא משכחת לה אלא בעיבורה ולבסוף נטרפה. ופלוגת' דר' אליעז' ור' יהוש' בעובר ירך אמו הוא וקיימ' לן כר' יהוש' דאמ' עובר לאו ירך אמו ומכשרינ' אפי' טריפה ודאי, וכ"ש שלא נחשוש לטרפות הזכר, דליכא אלא חד גורם. ואם רואה מורי רוב נקבות מתעברות ויולדות וחוזרות ומתעברות ויולדות, ורוב זכרים חיים כמה שנים, הרי עומדות בחזקת כשרות עד שעת העיבור, ורוב בהמות אינן חולבות אלא א"כ יולדות, ואם לא ראינו בהן משעת העיבור ואילך שום ריעות' במה נוציאנה מחזקת כשרות.
<h2>דף יב.</h2>
ריאה שהוצאה בלא בדיקה, פסק רבי' שלמה כל הנך טריפות לא טרחינן למיבדק בתרייהו... ועוד פסק היכא דאיתרמי דאיתפקא ריאה בלא בדיקה מיתכלא... היכא דלא איפשר סמכינן ארובא, ואין מפרסמין הדבר. ומכח ההלכה היראה פנים להיתר... אלא טעם האוסרין לא מכח הלכה, אלא מפני שבזמן הזה שיש עדרים שרועים במרעה אחד שרובן או חציין נמצאי' טריפו' ובסירכות הריאה, ולדבר הזה חשו ומטריפין כשהוצאה הריאה בלא בדיק', ודומה לנפילה שעמדה שצריכה בדיקה בבני מעיים אם נשחטה ובא זאב ונטל בני מעיים, כיון דנולדה ספיק' מחיים אסורה, דכל מקום דהוצריכו חכמי' בדיק' היכ' דלא בדק ליכ' מאן דמכשר.
<h2>דף לב:</h2>
ארשב"ל שחט הקנה ואחר כך נקבה הריאה כשיר', אמ' רבא לא אמ' רשב"ל אלא בריאה לפי שחיי ריאה תלויים בקנה, אבל בבני מעיים לא.
<h2>דף מג.</h2>
נקבה המרה, פר"ח היכ' דלא מישתכח מרה כלל נותן את לשונו במקום מרה בכבד, אם יש בו טעם מר כשירה ואם לאו טריפה. כדמשתכחן תרתי מררירתא אית מרברבתא דאמרי טריפה ואית דמכשרי, ואנן עבדי' לקול' ומכשרינ' דלאו אבר הוא ולא אמרינן כל יתור כנטול דמי, מרה זו לא מעלה ולא מורדת, אלא בזמן שנקבה לחוץ שלא כנגד הכבד דטרפי', ובזמן שנקבה לתוך הכבד כשירה, אבל המדקדקין אומ' בהמצא ב' מרות נוקבין אחת מהן ורואין אם שופכות זו לזו אחת היא וכשירה, ואם לאו שתים הן וטריפה ומדמי' לתרתי בועי [מ"ז ע"א]. ורבי' שלמה וכל גדולי צרפת חלוקי'. פר"ח מטעם זה יש לקרוע הכבד במקום המרה, שאם יש טעם מר בכבד בידוע שהכבד שאבה המרירה מחמ' כעס והיא עתידה לחזור, כמו שאמ' [ברכות ס"א ע"ב] כבד כועס מרה זורקת בו טיפה, ואם אין בה טעם מר בידוע כי ניקב המרה ונשפך לחוץ וטריפה. ובתשוב' רבי' יצחק הכשירה. ובאיל' טריפ' קפסיק מרה מאן קתני לה ר' יוסי בר יהוד' ואמ' רב יצחק בר יוסף הלכ' כר' יוסי בר יהודה, ואמ' רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן מרה שניקבה וכבד סותמתה כשירה וסתמ' דמתני' כר' יוסי בר יהודה דתנ' ניקבה המרה ולא ניטל התלייה שלה יש לומ' כי נשפכה או חסורה וטריפ', וכן בהלכו' גדולות.
בעוף ניקב הקורקבן, א' רב יצח' א"ר יוחנ' וניקב הקורקבן וכיס שלו קיים כשיר' ואמ' רב נחמ' ניקב זה בלא זה כשר, והכי מסקנ' דכשר כיון דמינח ניחי [לא] מיהנדזי אהדדי, בפר"ח שני עורות יש לוושט וכו' ניקב זה בלא זה כשר, וכמוהו בקורקבן שהחיצון אדום ופנימי לבן שאם ניקב זה שלא כנגד זה בוושט טריפה. הכשר בקורקבן טריפ' בוושט, והוצרך לומ' חיצון אדום ופנימי לבן בין בוושט בין בקורקבן דאי חליף טריפ', ניקב באלכסון נראה דטריפה.
קרום שעלה מחמ' מכה, א' רב יוסף קרום שעלה מחמ' מכה בריאה אינו קרום, כלל זה כת' רבי' שלמ' בסתימת נקבים כל נקובי טריפות לא מהניא בהו סתימ' דסלקא בהו לאחר זמן, ולא דמי לריאה שניקבה ודופן סותמתה ולסתימת כבד במרה ולסתימת יריכים בחלחולת דלק' [נ' ע"א], דההי' סתימ' מעיקר' היא. לדבריו היכא דקדמה סתימה לנקב מכשר אבל לא קדמה טריפ', א"כ תרי אוני (דסמיכי) [דסריכי] להדדי (שלא) כסידרן, מכדי אין סירכה בלא נקב דל סירכת חבירתה מהכא, תיפוק לי שהיא עצמה ניקבה ועלה עליה קרום וקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום, ותו מדרבינ' [מ"ח ע"א] נשמע היכ' דקדם הנקב לסתימ' ובתר הכי סביך בבישרא דפסול שחוזר להכשירו הוא. תשובה כך הלכה רווחת בישר' כפר"ש, שכל קרומי טרפות בכל מקום שהן אינן קרום, וכן משמ' הלש' [שם] זהו פסול שחוזר להכשירו ולא יותר, מיהו מה שאינו קרום, דוק' מחמ' מכה הניכרת הלקותא דומיא דכרות שופכה שהיא מכה, אבל קרום שעלה על הנקב במקום שאין מכה ואין עתיד לינתק חוזר להכשירו מחמ' קרום, כגון ריאה שניקבה ודופן סותמתה וסביך בבישרא, והכי מוכח' סוגי', מאי לאו למעוטי כה"ג, לא למעוטי קרום שעלה מחמ' מכה, ואם כל הקרומין עולין מחמ' מכה מה לי האי ומה לי האי דסביך בבישרא נמי דאמ' רבינ' קדם נמי נקב לסתימה, ותו אם אין שום קרום סותם בריאה, כל היכא דבדקינ' לה בפשורי דאתיילדא בה ריעות' ניחוש שמה עלה בה קרום. וכן מעשי' בכל יום וכן פסקו הגאונים, שאם תיסרך האונא במקום רביתא מפרידין אותה בנחת מן הצלעות ובודקין אותה בנפיחה, ומכשירי' אותה אם הסתימה יפה, ואם לאו טורפין אותה, ואם כדברי רבי' שלמ' אפילו לא עלה קרום על הנקב היה לנו להכשירה, אלא כל כמה דלא חזינן בה מכה אפי' לא עלה בה קרום הוי סתימה מעליא, אבל חזינן בה מכה עומד ליסתר לכך לא הוי קרום, ואפי' כסדרן היינו פוסלין, וגם מרה שניקבה וכבד סותמתה, ובכל מקום שאין עתיד לינתק קרום טוב הוא וכשר הואיל ואין שם מכה. מ"מ לפי פסק רבותי' הגאוני' שפסקו דלא קיימ' לן כרבינ' דאמ' והוא דסביך בבישרא, אלא כל ריאה שדופן סותמתה במקום רביתא אפי' בלא קרום הוי סתימ' הדופן סתימה, רואה אני דברי רבינ' שלמ', דהיינו במקום שקדמה סתימה לנקב חלב טהור, או בשר המחובר לו סותמו, אפי' לא עלה בו קרום דאפ' היה שם מכה הוי סתימה מעלייתא, דדוק' סתימ' קרום במקום מכה לא הויא סתימה, אבל סתימת דופן לריאה וכבד ומרה שקדמה סתימתה לנקב, אפי' אין שם קרום הוי סתימ' מעליא. אבל אנו דנין על הנקב הקודם לסתימה ואע"פ שאנו מדמין לא נעשה מעשה.
<h2>דף מד.</h2>
סימנין שנידלדלו ברובן טריפ', ומוקי לה דאיפרוק איפרוקי, פי' שנעקר מעט כאן ומעט כאן, דאותו מיעוט המחובר הואיל ואינו מחובר יחד לא הדר ברייא, ופר"ח שנפרקו הסימנין ונבדל הוושט מן הקנה.
<h2>דף מה:</h2>
ניקב הלב לא שנא חלל גדול ולא שנא חלל קטן, אמ' אמימר משמי' דרב נחמ' תלתא קני הוו חד פריש לליבא וחד פריש לריאה וחד פריש לכבדא, דכבדא ככבדא, דריאה כריאה, דליבא פליגי, פי' רב ושמואל פליגי ביה, וקיימ' לן כרב באיסורי, מר בר חייא מתני איפכ' וכו'. כלישנא קמא מיסתבר, דהא קם ליה ר' יוחנן כוותי' דאמ' לעיל [בע"א] ניקב הקנה למטה מן החזה תידון כריאה. ומעשה בא ליד ר' והורה להחמיר ולא סמך על דברי שמואל, כמו שאמ' אי הכי אמ' אבא לא ידע בטריפו' כלום. רבי' שלמה. וכן פסק ר"ח דקיימ' לן כרב באיסורי, וכיון דמר בר חייא מתני איפכ' דכבדא כי ריאה, עבדי' לחומרא, וכל אילו ג' קנים מיטרפין בנקיבתן וכן הלכה רווחת בישראל.
ומחט שנמצאת בלב, אף על פי שלא ניקב אם נמצא בקנה הלב בפנים שאין לה מקום לצאת וקופא למעלה, ודאי בכניסת המחט בה ניקב הלב וטריפה. ואם קופא למטה בידוע שלא הלכה אלא דרך הקנה ולא קרעה הלב, לפי שאנו יכולין לתלות ולומר, כי בזמן ששועלת הבהמה היא פולטת את המחט ויוצאת, ולא נחשוש לומר שמא תינקב ותצא ממקום אחר.
<h2>דף מו.</h2>
ניטלה הכבד אם נשתיירו בה שני זיתים אחד במקום מרה ואחד במקום שהיא חייה במקום תלייתה כשיר' ואם לאו טריפ'. כזית מרודד ומתלקט כרצועה, אסקינ' בתיקו ולחומר'. כבד שהתליע אע"פ שלא נשתייר בה כזית בריא חוזרת לברייתה וכשיר'. בפר"ח אם ניקבה הטרפסא או נמצא בה מחט או נסרך בה הריאה טריפ'. כבד שנימוחה ונעשית מים טריפ'.
ריאה שניקבה, הני תרי קרמי, מסקינ' בין אינקיב עילאה ולא אינקיב תתאה בין אינקיב תתאה ולא אינקיב עילאה, מגין וכשירה ובדקינ' לה בפשורי. ואי אינקובי זה שלא כנגד זה מיסתבר דמיברבקא וטריפ', וכן מצא בפרש"י.
<h2>דף מו:</h2>
ריאה שהאדימה בין מקצתה בין כולה רבי' שלמ' מכשיר', אבל בפר"ח לא שנא, ואפי' האדימה מקצת' טריפ' מטעם שיש לה עור. וכפס' רבי' שלמה מסתבר דהכי מוכח' מילת' דרבינ' דהוה בתרא' דא"ל רבינ' לרב אשי מאי שנא מקצת' דהדרא בריא לכך אתה מכשירה כולה נמי הדרא בריא, וכי תימ' לח' שרצים מדמינ' ליה, אי הכי אפי' מקצת' נמי, אלא ע"כ הואיל ואתה מכשיר במקצת' לא מדמינ' לה לח' שרצים, אלא לא שנא כי היכי דבמקצת' אמרי' הדרא בריא כולה הכי נמי, ואילו הוה סברתי' דרבא למיטרף, הוה ליה למימ' איפכ', מאי שנא כולה דמיטרפא דלא הדרא בריא אי הכי מקצת' נמי, אלא לא שנא דמשמ' בין כך ובין כך טריפה, אלא מדקא מהדר לאכשורה ומסיק לא שנא ש"מ לא שנא, אהיתירא קאי. ואין להקשות מדר' נתן [מ"ז ע"ב], דיש מיני מראות אודם, יש טריפ' או כשירות, כמו מראות שחורות, דא' כי כוחלא כשיר' כדיותא טריפ', דאין אומ' בטריפ' זו דומה לזו, והוא דלקמ' בההי' דר' נתן דחזא לההוא ינוקא שחלצתו חמה ונעשה הילד אדמדם, דאדמומית שאינו בא מחמ' חולי חוזר לברייתו. ולא דמי נמי לריאה דאגלידא כאומצא סומקא דכשיר', דאותו חולי אינו בא מחמ' חלי הריאה, אלא משום שהגליד קרום העליון, אבל ריאה שהאדימה ושני הקרומין קיימין, אלא מין חולי הוא שהאדימה שאינו חוזר לברייתו.
א' רבא ריאה שיבשה מקצת' טריפ', פר"ח האי ריאה שיבשה בודאי כי מחמ' צמה ושרב ושמש יבשה, וזו תקנתה ממרסה בידו במים פושרין בנחת, ואם נרטבה וחוזרת לכמות שהיתה ומקבלת את הרוח להינפח, ודאי כי יש בה חיות וכשיר', ואם לאו יבשה לגמרי ובקרוב היתה הבהמה מתה פתאום וטריפ', וכשאינ' חוזרת ונרטבת לית לה בדיקות' להכשירה. ואטום בריאה דא' רבינא [מ"ז ע"ב] מין חולי (אחד) [אחר] הוא, ואית לה בדיקות' מייתינן סילווא וכו'. הל' גדול' אוני דריאה דיבשא ולא משמשא ידא דזיקא נימרסיה במיא חמימי וכו'. בועי, א' רבא דקיימ' גילדי גילדי אוכמא אוכמא חזוותא חזוותא כשיר'. ר' אלפס איכ' מאן דפ' גילדי דמיין למצורע, אוכמי לכוחלא, חזוותא חזוותא, גוונין דמיתכשר' בה ריאה כגון ירוקא ככרתי או אדום, לא ידענא למה להו לפר' הכי, דהא מפר' לה לקמ' [שם], אלא נרא' דחזוותא ואוכמי אגילדי קאי, אם אותו גילדי חזוותא חזותא בין שחורות בין שאר מראות כשיר', אבל ריאה עצמה יש חזות' הכשירו' בה ויש הטריפ' בה.
אין מקיפין בבועי, בועי שניקבה היכ' דלא משמשא ידא דטבחא ואין ידוע אם קודם שחיט' אם לאחר שחיט', ובועא אחרת בצדה אפי' באותה ערוגה, אין נוקבין אותה לראות אם דומות מראות הנקבים לפי שעשויין להשתנות לפי שעה.
סירכות, א' רבא הני תרי אונות דסריכן להדדי לית להו בדיקות', וה"מ דקיימו שלא כסידרן, אבל כסידרן היינו רביתייהו וכשיר'. פר"ח כך מסורת בידינו רב מפי רב מפי קבלה, אפי' אם נסרכות שתי אונות באמצע ועיקרן מתפרקות טריפה, וכ"ש אם דבוקות ומתקפצות זו על גב זו להידבק או הראשונ' עם השלישי' ודאי טריפ', ופי' רבינו הגאון, כיון שאחת נסרכת על חבירתה כמולדתו וכגידולו, זהו מרבץ שלה לא נחשוש להאי סירכ', הואיל ויש בהן היכירא שמופרדות בראשיהן כמעט, אפי' לפרוקיהן לא צריך, לפי שאפי' בזמן שהבהמה בחיה בלא סירכא דוחקות זו את זו וכשירה. וכן אם האונא התחתונה הסמוכה לאומא כסדר בלי קיפוץ, אלא נסרכת בה באמצעיתה או בראשה, (תיפרך) [תיפרק] אותה הסירכא ביד בנחת ותשים במקום הסירכ' קש או רוק וכל דבר קל ותנפח הריאה לראות אם תבצבץ ויצא הרוק. וזה הפרש יש בין סירכ' אונא לחבירתה לסירכ' אונא באומא. וכן בשערי רב האיי. רואה אני שיטות פר"ח כך היא, דפי' שלא כסידרן היינו שלא כבירייתן ולא נבראו כך, היכ' דסמוכין זה לזה על פני כולן דבר ידוע שכך נבראו, והיינו דקאמ' היינו רביתייהו, שכך נוצרו ולא בא מחמ' חולי ולא מחמ' מכה, ובעינן חיתוכא דאוני בראשן במעט, אבל אם נסרכו אונא באונא רק באמצען ועיקרן מתפרקין, זה שלא כסידרן שלא נבראו כך, אלא אחרי כן אירע ע"י חולי ומכה ולית לה בדיקותא לאכשורי. אבל בהא לא מצינן למיקם למה מכשיר אונא באומא בבדיקה ולא אונא באונא.
ואונא באונא אם נסרכות זו בזו כסידרן ועולה בנפיחה כשירה. ואם אונא מורכבת על גבי חבירתה וסרוכה טריפה, ולא שנא אונא באומא ולא שנא אונא באונא כשירה. אונא באומא, בתשובת שר שלום ראש ישיבת גאון יעקב, טריפה דכי אמור רבנן הני תרי אוני, אבל באומא לא ואסיר. ומפי' רבי' גרשם נלמד דאונא באומא שריא, דפי' [מ"ד ע"ב] איזהו תלמיד חכם זה הרואה טריפה לעצמו, באיזהו טריפ' קאמ' אי טריפ' ממש כ"ע גמרי, אלא האי טעמ' דאיכ' לאהדורי אהיתר לאחריני, כגון אונא באומא דאיכ' אינשי דשרו והוא מחמיר על עצמו וטריף. וכן פסק בהילכו' טריפו' שסידר. ר' יעקב בר יקר ורבי' אלעז' הגדול שחטו בהמה בשותפות ומצאו אונא באומא, רבי' אלעז' מסורת היה בידו שהיא טריפ', ורבי' יעק' [ה]כשירה, ואעפ"כ מנע רבי' יעקב מלאכול חלקו, כי אמר אבר ממנו מוטל באישפה ואני אוכלה. לשון רבי' שלמה, אונא הסרוכה באומא, מעשה בא לידי ושאלתי את פי רבי' יעק' בר יקר והתירה, ויש שאוסרין אותה והוא אמ' לי טעמו וטעמם. האוסרי' אומ' הלא נקב יש ולא מצינו שהותר אלא באוני כדאמ' רבא, אבל כסידרן היינו רביתייהו, אבל אומי לא קאמ', וטעמ' דאוני מפני שעומדין במיצר החזה ואית בה חמימות והדרא בריא, ותדע שהרי בריאה הסמוכה לדופן באוני כשיר' ובאומי טריפ'. וטעם מורי לא מצינו אומא בתלמוד, ורבא לא אמ' טעמו משום חום, דהא בכולי ריאה אמ' לעיל דלא שליט בה אוירא, ורבא פי' טעמו משום דהיינו רביתייהו, כלומ' כך הם גדילות זו עם זו ואין מתפרקות זו מזו, הילכ' לא שנא אומי ולא שנא אוני. ורבא דנקט אוני משום עיקר מילת' דאורי לן שלא כסידרן טריפ', ואע"ג דאי הוו מסרכי אוני בדופן הויא כשיר', כדאמ' לקמ' [מ"ח ע"א] אשמעינן רבא, דהת' היינו טעמ' דכיון שהחלל צר הן שוכבות תמיד אצל הדופן ואין מתפרקות, אבל זו מזו שלא כסידרן מתפרקי' הם שהרי אמצעיות מפרקתן, ולא תימ' דוחק מעמידן שלא יתפרקו, אבל באונא ובאומא שלא כסידרן לא איצטריכא ליה לאורויי דכיון דברוחב החלל עומדות מי חזיק בהו שלא יתפרקו. וסייג מצאתי לדברי בדברי הגאוני' וניכרין דברי אמת. לא מצינו למיקם על טעם האוסרי', חדא אם קורא האומא שלא מקום רביתא כשהיא דבוקה לצלעות, מפני שהיא רחוקה מן הצלעו' והאונו' דחוקי' אל הצלעות, אבל לענין אונא באומא, כך רחוקה האונא אל האומא שסמוכה לה כמו אונא אל אונא. ותו מאי קאמר בגמ' היכ' מקום רביתא עד חיתוכה דאוני וזהו אפי' חיתוך שבין אונא לאומא קורא מקום רביתא וכשדבוק החיתוך האונא עם האומא, הרי מקום רביתא דבוק יחד, ואומא נמי בכלל חיתוכא דאוני, הרי קורא, גם לאומא אונא. והאי דלא קאמ' שבעה אוני אית לה לריאה ד' מימינא וג' משמאלא, דליכ' נפקות' דאי חליף טריפ', שאם נחלפו סדר ערוגת הימין לסדר ערוגת השמאל והשמאל לימין, משום דבאחרות ליכ' נפקות' שהרי שוות הן, הילכך דברי המתירין נשמעין לאזן הן.
<h2>דף מז.</h2>
אמ' רבא תרתי בועי דסמיכי להדדי לית להו בדיקות' לאכשורי, חדא ומיתחזיא כתרתי מייתינן סילוא ומברזינ' לה אי שפכי להדדי חדא היא וכשיר', ואי לא תרתי אינון וטריפ'. לית בהו מוגלא או מים זכין, לא ידעינ' אי שפכי להדדי או לא, כיון דלית להו בדיקות' טרפי' לה. בועא בשיפולי ריאה, פר"ח בהיות בשולי האומא הבועא ואין מקפתה משהו מן הריאה טריפ', אבל אם הבועא עומדת בשולי אחת מן האונות כשיר'. וההל' גדול' נהגו להטריף בכל מקום חיתוכי דאוני, וכן העידו בשר"ת, בשם רבי' שמואל טורפין. הניכרת משני עברים מבזרינ' לה מעבר אחד אי שפכי להדדי ויוצאה כל המוגלא דרך אותו נקב חדא היא, והרי הוא נקב מפולש וכשיר' ואי לא טריפ'.
אונות, א' רבא ה' אונות אית לה לריאה לאפה גברא, תלת מימינא ותרתין משמאלא, אי יתיר אי חסיר או חליף טריפ'. לפי דברי רבא כי חליף, דאיכ' ג' משמאל וב' מימינא לא מיקרי חסר ויתר, דכיון דאיכ' חמש אינה לא חסירה ויתירה, ופי' חסר דליכ' בריאה, אלא ד' ג' מימינא וחדא משמאלא או ב' מימינא וב' משמאלא. יתר, ג' מימינא וג' משמאלא או ב' משמאלא וד' מימינא, אפי' קיימן בדרא דאוני לרבא טריפ'. והלכה למעשה, אמ' רבינ' לית הילכת' כרבא ביתרת, אבל בחסר ויתר קיימ' לן כוותיה. א' אמימ' לית הילכת' כרבא ביתרת, וה"מ דקיימן בדרא דאוני, אבל ביני ביני טריפ'. פר"ח אי חליף אין הוורד מצטרף עם של ימין להשלים ג' אונות, אבל אם חסר דליכ' אלא תרי מימינ' ותרי משמאלא, משלים הוורד להשלים ג' של ימין. בהיות ג' מימין וג' משמאל אלא בסדר האונות, בין ישנו לוורד בין אינו לוורד כשיר'. ואם חסר מן השמאל אחת אין הוורד משלימה, כי אין זה מקום הוורד. ויתרת שנמצא בסדר האונות לא מגבה אלא מבפנים, או בין אונא לאונא כסדר בלי ניתור וקיפויין כשירה. עינוניתא, ההוא ביני ביני דאתא לקמי' דרב אשי סבר למיטרפיה א"ל רב הונא [מר בר אויא] כל הני ברייתא הכי אית להו וקרו ליה טבחי עינוניתא דוורדא, וה"מ מיקמה אבל מגבה אפי' כי טרפא דאסא טריפ'. ובהני דידן דרובן אית להו וורד, אי אשכחי' ריאה דלית לה כשיר'. ואי משתכחא תרי, נחלקו עליה גדולי הדור, ונר' לי שהיא טריפ' דהכי לא משתכחי בהנהו ברייתא. וכן אם נמצאת מצד שמאל טריפ' מהאי טעמ', רבי' שלמה. וסבורני דעינוניתא דוורדא דטבחי ועינונית' דכ"ע לאו חדא היא, אלא עינונית' דידן אורחייהו בהכי ואין משלימה חסרון האונות לא של ימין ולא של שמאל, ואם ליתנהו הויא חסירא וטריפ'. וביני ביני עינונית' דטבחי דבייתות טריפ', דמדברא כשיר' ואינה משלמת דמשונה היא בקוטנה משאר אונות. ויתרת דריאה דמכשרינ', היינו שנתוספה אונא ונתרחבה הריאה מחמ' תוספת שלה ועומד בסדר האונות, דמי שיש לו שש אצבעות (אצבעו') הנספרות על גב היד, אי נמי אם לא נתרחבה הריאה, יש לומר שהוקטנו האונות שיש ג' לצד שמאל וד' לצד הימין כולן שוות ואין אחת משונה מחבירתה, אבל ביני ביני שפסק התלמוד שהיא טריפ', היינו אונא קטנה היוצאת ודחוקה בין האונות ולא ממש בדרא דאוני, אלא נוטה בפנים כמו אצבע קטנה שהיא יוצאת בין שתי אצבעות. וההיא ביני ביני דאתא לקמי' דרב אשי סבר למיטרפה, מחיות ברייתא היתה, והיה סבור רב אשי דחיוי בריית' נמי לית להו, עד דא"ל רב [הונא מר בר] אויא דכל הנהו חיוי בריית' הכי אית להו וקרו לה טבחי עינונית' דוורד', כמו שאנו קורי' עינונית' דידן המשוכה כלפי פנים, לבר מאותו ביני ביני יש להם עינונית' דוורד' דידן ולא פליג רב אשי אפסק דפסיק דביני ביני טריפ', כי אין [דרך] התלמוד לפסו' הלכה ולהביא אחרי כן מעש' לסתור. ה"מ מיקמא אבל מגבה אפי' כי טרפא דאסא טריפ', כפר"ח לא שנא אגב אומי לא שנא אגב אוני. וטריפ' כשיעור' דטרפא דאסא בין מקמי נפיח' בין בתר נפיח', ואי בציר מהאי שיעורא כשיר'. וסבורני דלא נקט טרפא דאסא דוק', אלא דבר דק כל שהו טריפ'. ר' יהודה העיד מפי רבי' יעקב הלוי שאמ' מפי הגאון רבי' יצחק אביו. כללו של דבר כל היכא דקאי מעבר הגרגרת ולמעלה כלפי אונא העליונה כשיר', דהא קיימ' בדרא דאוני אבל מן הגרגרת ולמטה טריפ'.
<h2>דף מז:</h2>
חיתוכא דאוני, אמ' רפרם דמיא לאופתא טריפ', אמרי לה דנפיחה כאופתא ואמרי לה דשיעא כאופתא, והא דלית לה חיתוכ' דאוני. דמיא לאופתא פר"ח קשה כחתיכת עץ, שיעא טחויה בלי קמטים. רבי' שלמה פסק שיעא כי אופתא, שאין סדק הפרש באונות ניכר אבל ניכר כשיר'. ולשו' הערוך דשיעא חלקה כמו שאין קמט כאשר הקיר כשטחין אותו. הכי הוה ליה למימ', האי ריאה דדמיא לאופתא טריפ' והא דלית לה חיתוכי דאוני, כלומ' לעניין זה דמיא לאופתא שהיתה חלקה בלי קמט שאין חיתוך האונות ניכר בה, אלא מפר' מעיקר' אמאי נקט אופתא למ"ד דנפיחא או דפחיזא, איהו בעי למימ' אע"ג דלית לה חיתוכ' דאוני לא מיטרפ' אלא או דנפחא או דפחיזא, ואותו הלשו' מיקל טפי. וההו' לישנ' דאמ' דשיעא כי אופתא, אתא למימ' אע"ג דלא פחיזא ולא נפיחה ואינ' משונה משאר הריאה, אלא אופתא דנקט, פי' דשיעא כי אופתא חלקה בלא קמט ואין חיתוך ניכר בה טריפ', ואהא לישנ' סמכינ' דמחמיר טפי, וכי לית לה חיתוכי דאוני הויא חסירא אוני וטריפ'.
<h2>דף מח.</h2>
פשוטה של סוגיא והיציעה כך היא, אמ' ר' יוסף בר מניומי א' רב נחמ' ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה, פי' אינה צריכ' בדיקה בסכינ' דחליש פומא דמיפר' לקמ', אלא קולפין מן הבשר ומניחין עם הריאה ונופחין אותה (עם) [אם] עולה בנפיחה כשיר'. העלתה צמחין חוששין לה ובדקינ' לה בסכינ' דחליש פומיה ובפשורי כדלקמ', רב יהוד' משמי' דאבימי א' בין כך ובין כך חוששי' לה, פי' אפי' לא העלתה צמחי'. היכי עבדי' לה, פי' לרב נחמן כשהעלתה צמחי' ולרב יהודה אפי' לא העלתה צמחי', מייתי' סכינ' דחליש פומי', פי' קולפה, ויזהר שלא ידבק בה מבשר הצלעות כלל אי איכא ריעות' בדופן, בדופן תלינן, פי' הואיל והמכה לא היתה מחמת הריאה אלא מחמת הדופן, אפי' אינה עולה בנפיחה תלינן במשמשא ידא דטבחא וכשיר', ואי לא מחמת ריאה היא וטריפ', פי' אפי' עולה בנפיחה, כיון דאיכא מכה הוי קרום שעלה מחמת מכה בריאה. ומי אמ' רב נחמ' הכי והאמ' רבא אמ' רב נחמ' ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשיר', פי' ולמה לי בדיקה, אפי' כי תלינן בריאה הואיל ודופן סותמתה, הא במקום רביתא, פי' במקו' רבית' ודופן סותמתה כשיר', אבל שלא מקום רבית' מייתי' סכינ' דחליש. ורב נחמיה בריה דרב יוסף בדיק לה בפשורי, פי' קאי אאיכא ריעותא בדופן דלא תלי במישמוש ידא דטבחא. ולמתלי בדופן שלא מקום רבית', הואיל ואיכ' צמחי', אלא א"כ בדיק בפשורי שעולה בנפיחה אז הוי תלי לה בדופן ולא הוי תלי לה בקרום שעלה מחמ' מכה. אנן אהא מתנינן לה דא' רב תרי אוני דסמיכי להדדי וכו', פי' שלא כסידרן, הוה בדיק לה בפשורי, הוה מייתי סכינ' דחליש פומיה ובדיק לה בפשורי, ופסקו הגאוני' כאבימי דאחד זה ואחד זה צריכ' בדיק' בסכינ' דחליש פומיה, ומוקמי' לה שלא מקום רבית', וכיון דמצריכי' סכינ' דחליש פומי' אפי' לא העלת' צמחי'. האידנא דלא בקיאין בסכינ' דחליש פומיה, טרפי' כל סירכ' שלא במקום רביתא, אבל במקו' רבית' סמכינ' אדרב נחמ' דא' דופן סותמתה כשיר'. רבינ' פירש והוא סביך בבישרא, פי' שנסבכה ונדבקה בצלעות בלא משיכת חוטין אלא בשר בצלעות דבק לריאה, אבל אינו דבק לריאה אלא שחוט הסירכא מחברתן לא חשיב ליה רבינ' סתימה מעליא, ובזה לא הכשיר רב נחמ', ורב יוסף דאקשי ליה לרבינ', היה סבור דאילו לא סביך הויא טריפה, אפי' סביך בתר הכי הוי טריפ', דזהו פסול דאינו חוזר להכשירו, אלא הכא כיון דקדמה סתימ' לנקב לא נטרפה. ואנן לא עבדינ' לא כחומרי' דרבינ' דבעי סביך ולא כקוליה דרב יוסף דאמ' ניקב ודופן סותמתה אפי' לא עלה קרום על הנקב, אלא אם עלה קרום עליו בדיקנ' ליה בנפיחה ומותבינ' עלה גילא או רוקא, אי מבצבצא טריפ' ואי לא כשיר'.
פר"ח, זו תחלת בריאת הצמחים בעת אשר תניס הבהמה בימות החמה [מחיה רעה] יולדו צמחים בריאה ומליאים בתחילה מים זכים ואחר זמן נקפאי' ונקרשין להיות למוגלא ואחרי כן נעשין קשין, כאשר יעשו מי רגלים בתוך שלפוחי' של אדם להתהפך לאבן מחמ' קדחת הכסלים, וזכר לדבר [תהלים ל"ח] כי כסליי מלאו נקלה וגו'. ובכל אילו הטעמ' היא כשיר', לא נחשוש לצמחים רק בהיות הסירכ' או חוט נמשך בבועא שהיא טריפה, אבל בשאר עניינים בצימחי או בכנדי בין זוטרי בין רברבי כשיר'. בעא מיני' רב הונא מרב העלתה צמחי' מהו א"ל [כשירה א"ל] אף אני אומ' כן אלא שהתלמידי' וכו' דא' רב מתנא מליא מוגלא טריפ' מים זכים כשיר' א"ל כי איתמ' בכוליא איתמ', ולקמן [נ"ה ע"ב] אמ' והרי מים זכין דכשירי' הכ' והכ', ותו אמ' מים זכין נמי לא אמרו אלא צילי אבל עכירי לא ודלא עכירי נמי לא אמרן אלא דלא סריחי אבל סריחי טריפ'. לא ידענא אי קאמ' אמים זכין בכוליא, אבל ריאה כיון דמליא מוגלא כשיר', כ"ש הני או דילמ' עכירי, אי נמי צילי וסריחי גריעי ממליא מוגלא, דמליא מוגלא אינו בא מחמ' חולי ולא מחמ' מכה, אלא כמו שפר"ח בעת אשר תניס מחיה רעה, ועתיד' לחזור, בעת שמוקפת חוט של בשר, אבל עכירי או צילי או סריחי בא מחמ' חולי ומכה וטריפ'. הלכה רופפת בידינו פוק חזי מאי עמא דבר.
כל סירכה שהיא כלפי פנים בין שומן הלב בין עינוניתא דוורדא טריפה. וכשנסרכת בשומן הלב, פר"ח אין הטבח רשאי לפורקה ולהכשירה בנפיחה שיש לחוש ולומ', כי בקושי פירקה אע"פ שעולה בנפיחה, אבל בזמן שמוציא הטבח את הריאה, ומנענעה וניפח' והיא מתפרקת מאיליה בלא מישמוש יד הטבח, הואיל ואינו מבצבץ כשיר', אבל בע"א טריפה. כלפי חוץ אם תיסרך האומה לצלעות, לית לה בדיקותא בסכינא דחליש פומא, וטריפה אפי' לא העלתה צמחין. וסירכת האונות אם יש צמחים באונות במקום סירכתן, בכל מקום שהן נסרכות היא טריפה. או אם נסרכות שלא במקום רביעתא, כגון בגג הריאה מקום שכלה חיתוכא דאוני טריפה, או אם נסרכות למטה כלפי החזה לפני גידי החזה ולמעלה כלפי הצואר עד שתי צלעות רכות, מסורת בידינו שאינו מקום רביתא וטריפה, אבל אם האונות נסרכות בצלעות עד למעלה, מקום שמתחיל בגג הריאה חיתוכ' דאוני חשיבה מקום רביתא וקולפין מבשר הצלעו' עם הסירכ' ונופחי' הריאה ומניחין במקום גילא או רוקא אי מבצבצא טריפ' ואי לא כשירה.
ריאה שהוצאה בלא בדיקה, פסק רבי' שלמה כל הנך טריפות לא טרחינן למיבדק בתרייהו... ועוד פסק היכא דאיתרמי דאיתפקא ריאה בלא בדיקה מיתכלא... היכא דלא איפשר סמכינן ארובא, ואין מפרסמין הדבר. ומכח ההלכה היראה פנים להיתר... אלא טעם האוסרין לא מכח הלכה, אלא מפני שבזמן הזה שיש עדרים שרועים במרעה אחד שרובן או חציין נמצאי' טריפו' ובסירכות הריאה, ולדבר הזה חשו ומטריפין כשהוצאה הריאה בלא בדיק', ודומה לנפילה שעמדה שצריכה בדיקה בבני מעיים אם נשחטה ובא זאב ונטל בני מעיים, כיון דנולדה ספיק' מחיים אסורה, דכל מקום דהוצריכו חכמי' בדיק' היכ' דלא בדק ליכ' מאן דמכשר.
קרום שעלה מחמ' מכה, א' רב יוסף קרום שעלה מחמ' מכה בריאה אינו קרום, כלל זה כת' רבי' שלמ' בסתימת נקבים כל נקובי טריפות לא מהניא בהו סתימ' דסלקא בהו לאחר זמן, ולא דמי לריאה שניקבה ודופן סותמתה ולסתימת כבד במרה ולסתימת יריכים בחלחולת דלק' [נ' ע"א], דההי' סתימ' מעיקר' היא. לדבריו היכא דקדמה סתימה לנקב מכשר אבל לא קדמה טריפ', א"כ תרי אוני (דסמיכי) [דסריכי] להדדי (שלא) כסידרן, מכדי אין סירכה בלא נקב דל סירכת חבירתה מהכא, תיפוק לי שהיא עצמה ניקבה ועלה עליה קרום וקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום, ותו מדרבינ' [מ"ח ע"א] נשמע היכ' דקדם הנקב לסתימ' ובתר הכי סביך בבישרא דפסול שחוזר להכשירו הוא. תשובה כך הלכה רווחת בישר' כפר"ש, שכל קרומי טרפות בכל מקום שהן אינן קרום, וכן משמ' הלש' [שם] זהו פסול שחוזר להכשירו ולא יותר, מיהו מה שאינו קרום, דוק' מחמ' מכה הניכרת הלקותא דומיא דכרות שופכה שהיא מכה, אבל קרום שעלה על הנקב במקום שאין מכה ואין עתיד לינתק חוזר להכשירו מחמ' קרום, כגון ריאה שניקבה ודופן סותמתה וסביך בבישרא, והכי מוכח' סוגי', מאי לאו למעוטי כה"ג, לא למעוטי קרום שעלה מחמ' מכה, ואם כל הקרומין עולין מחמ' מכה מה לי האי ומה לי האי דסביך בבישרא נמי דאמ' רבינ' קדם נמי נקב לסתימה, ותו אם אין שום קרום סותם בריאה, כל היכא דבדקינ' לה בפשורי דאתיילדא בה ריעות' ניחוש שמה עלה בה קרום. וכן מעשי' בכל יום וכן פסקו הגאונים, שאם תיסרך האונא במקום רביתא מפרידין אותה בנחת מן הצלעות ובודקין אותה בנפיחה, ומכשירי' אותה אם הסתימה יפה, ואם לאו טורפין אותה, ואם כדברי רבי' שלמ' אפילו לא עלה קרום על הנקב היה לנו להכשירה, אלא כל כמה דלא חזינן בה מכה אפי' לא עלה בה קרום הוי סתימה מעליא, אבל חזינן בה מכה עומד ליסתר לכך לא הוי קרום, ואפי' כסדרן היינו פוסלין, וגם מרה שניקבה וכבד סותמתה, ובכל מקום שאין עתיד לינתק קרום טוב הוא וכשר הואיל ואין שם מכה. מ"מ לפי פסק רבותי' הגאוני' שפסקו דלא קיימ' לן כרבינ' דאמ' והוא דסביך בבישרא, אלא כל ריאה שדופן סותמתה במקום רביתא אפי' בלא קרום הוי סתימ' הדופן סתימה, רואה אני דברי רבינ' שלמ', דהיינו במקום שקדמה סתימה לנקב חלב טהור, או בשר המחובר לו סותמו, אפי' לא עלה בו קרום דאפ' היה שם מכה הוי סתימה מעלייתא, דדוק' סתימ' קרום במקום מכה לא הויא סתימה, אבל סתימת דופן לריאה וכבד ומרה שקדמה סתימתה לנקב, אפי' אין שם קרום הוי סתימ' מעליא. אבל אנו דנין על הנקב הקודם לסתימה ואע"פ שאנו מדמין לא נעשה מעשה.
ניטלה הכבד אם נשתיירו בה שני זיתים אחד במקום מרה ואחד במקום שהיא חייה במקום תלייתה כשיר' ואם לאו טריפ'. כזית מרודד ומתלקט כרצועה, אסקינ' בתיקו ולחומר'. כבד שהתליע אע"פ שלא נשתייר בה כזית בריא חוזרת לברייתה וכשיר'. בפר"ח אם ניקבה הטרפסא או נמצא בה מחט או נסרך בה הריאה טריפ'. כבד שנימוחה ונעשית מים טריפ'.
<h2>דף מח:</h2>
ריאה שניקבה, איתמ' מחט שנמצאת בריאה ר' יוחנ' ור' אלעז' בר חנינ' מכשרי ריש לקיש ור' מני בר פטיש ור' שמע' בר אליקי' מטרפי, ומסיק דבהא פליג מר סבר סימפונ' נקט ועייל ומר סבר נקובי נקיב ועייל. פסק רבי' שלמה דהילכת כרבנ' דמכשרי, דהא ר' יוחנ' ורשב"ל הלכ' כר' יוחנ', ועוד דקים ליה ר' אמי בשיטתייהו לקמ', ורב אשי נמי קם בשיטתייהו דאמ' לקמ' ואי קופא לגיו סימפונ' נקט ועייל, אלמ' עבידא קנה דבלעא ולא מחזקי' איסורא הואיל ואין נקב ניכר. ודוק' כי אית' כולה ריאה לקמן, אבל אם נחתכה קודם שבאתה לפנינו, חיישי' אי הוה ריאה כולה לקמן הוה ניקבה, והכי פסק ר' אמי לקמ' בשמעת' ואמ' הם הכשירו וידעו מה הכשירו ומאי זה טעם, שהרי באתה ריאה שלימה לפניהם וכו'.
טריפות שנולדו מחיים. וכי אישתכח [מחטא] בחיתוכא דריאה אמ' במקום נקב חתך, כדאמ' [כ"ח ע"א] לגבי אווזא דעל לבני קני דבדקי' לקנה והדר שחטי' לוושט, אבל אי שחטי' לוושט קודם בדיק' אמ' במקום נקב שחט, והא דתלי לקולא היכ' דאשכחי' נקב היכא דמשמשא ידא דטבחא [מ"ט ע"א], דתלינ' ביה ותלינ' נמי בזאב לקולא, הת' כיון דלא חזינ' ביה ריעות' מחיים סמכינן אדרב הונא [ט' ע"א] דא' נשחטה בחזק' כשרות עומדת, אבל ההוא אווזא דמסמיס קועיה דמא, והכא דמחטא דאישתכח בחיתוכא דריאה דליכא למיתלי אחר שחיט', אלא מחיים נולדה הריעות' תלינן לחומר', דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת. ורבנן דמכשרי ותלו ואמרו דרך סימפונא נקט ועייל, משום דבדקו לריאה ועלתה בנפיחה ולא נמצא שום ריעותא בקרום, ובריאה ליכא למימ' אי קופא לבר אי קופא לגיו ולמיפלג נמי בין אלימתא לקלישתא, מתוך שקרומה ובשרה רך נכנס לתוכה אפיל' אלימתא, וה"נ תלי בכבדא לחומרא בקלישת' נקובי נקיב ועייל ונקיב, ולא תלינ' סימפונ' נקט ועייל. ורבנ' טרופאי אפי' גבי ריאה שלימה ובדוקה חיישינ' דילמ' נקוב ועייל ועלה קרום על הנקב ואינו ניכר בנקב דק, ולא קיימ' לן כוותייהו כדפר"ש. וה"נ אמרי' לקמ' [נ"ג ע"א] גבי ספק דרוסה, דא' רב איכ' למימ' הכי ואיכ' למימ' הכי אוקמיה אחזקיה דאינה דרוסה, ומסיק [שם ע"ב] אמ' אמימר הילכת' חוששין לספק דרוסה, כיון דאיכ' למימ' הכי ואיכ' למימ' הכי, ובהמה או עוף זה שמעולם לא היו בחזקת היתר מוקמינ' לה בחזקת איסור ותלי' לחומר', ואפי' לרב דאמ' אין חוששין לספק דרוסה משום דלא חזינן בה ריעותא ברורה דשמא מעולם לא נגע בו ארי', אבל מחטא דאשתכח בחיתוכ' אם ניקב ודאי טריפה היא תלינ' לחומר'. וגבי ישב לה קוץ בוושט [מ"ג ע"ב] דא' עולא אין חוששין שמא הבריא, ומפר' טעמ' דאין חוששין לספק דרוסה וליכ' מאן דפליג עליה, איכ' למימ' דמה הא לאיהו קא מעוי ואינהו מקרקרן [נ"ג ע"א], דבההיא ספק דרוסה מודו כ"ע דאין חוששין, דאותן סימנין אין דרכן לדרוס ותלינן לקולא. וישב לו קוץ בוושט, נמי אין דרכו לנקב בשני עורות הוושט, הילכ' אין חוששין שמ' הבריא, כמו מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשירה ולא חיישינ' שמא עבר לצד אחר. וריאה הסמוכ' לדופן אי איכ' מכה בדופן ולא בריאה, אבל אי איכ' מכה בריאה אפי' איכ' מכה בדופן, א"נ ליכ' מכה לא הכא ולא הכא, בריאה תלי. ואמ' נמי [נ"ג ע"ב] בקוץ עד שתינקב לחלל, כיון דניקב לחלל חיישינ' שמא ניקבו הדקים, וההיא אימרתא [נ"א ע"א] דהוה בי רב חבו דהוה שדיין כרעיו בתריית' אמ' רב יימר הא ודאי שיגרונא נקיט לה מתקיף לה רבינ' ודילמ' חוט השדרה איפסיק, בדקו ואשכחו כרבינ', ואע"ג דבדקו ואשכחו כרבינ', הילכת' כרב יימר דשיגרונא שכיח חוט השידרה לא שכיח, משמ' הא שכיחא חוט השדרה יותר משיגרונא, הוה תלינ' בחוט השדרה לחומרה. גם בשמוטת גף [נ"ז ע"א] נמי חיישינ' שמא ניקבה הריאה. והא דאמ' גבי נפלה לאור [נ"ו ע"ב], אדומין שהוריקו ושלקו וחזרו והאדימו כשיר' אחזוקי איסור' לא מחזקינ', הת' פי' הואיל וחזרו למראיהן לא מחזקינ' בטרפות. והא דאמ' במחט שנמצא בעובי בית הכוסות מצד אחד כשירה ומקשי' [מ"ט ע"א] וניחזי אי קופא לבר אי קופא לגיו אימור אוכלין ומשקין, פי' אפי' אי קופא לבר תלינ' לקול' וכשיר'. והאי דלא תלינ' לחומר' בכל הני, אית לן למימ' כל מה שנמצא בבית הכוסות ובתוך הכרס ודאי דרך וושט נכנס לשם, ואיכ' למיתלי טפי דאוכלי' ומשקי' דחקוה ממאי דהוה לן למימ' מן החוץ נכנסה לפנים, דהא שכיחה טפי בדתלי' בשגרונא לקולא ולא תלינ' בחוט השידרה לחומר' משום דשגרונא שכיח טפי. וכל הני נקובי דעל ידי מחט, כמו מחט שנמצאת בריאה ומחטא דאישתכח בכבדא, אם אשתכח עליה קורט דם מיירי, אבל לא אשתכח' עליה קורט דם אפי' אישתכח בחיתוכא דריאה דקא טרפי' לה הוה לן לאכשורי, דאמ' מחט שנמצאת בעובי בית הכוסו' מצד אחד כשיר' משני צדדין טריפ', נמצא עליה קורט דם בידוע שהוא קודם שחיטה לא נמצא עליה קורט דם בידוע שהוא לאחר שחיטה, ודייקי' [נ"א ע"א] כולהי נקובי נמי ניבעי קורט דם, שאני שחט אי אית' דקודם שחיטה סרוכי הוה מיסרך, אלמ' היכ' דאיכ' מחט ולא סריך עלה דם מכשרי' לה. מי' אין כל המקומות שוין, דוק' בעובי בית הכוסו' שהוא מקום מגולה וליכא עליה קורט דם אמרי' בתר שחיטה נפל התם, אבל היכ' דאישתכח בחיתוכא דריאה או בחיתוכ' דכבדא בכל מקום שהוא מכוסה ליכ' למיתלי אחר שחיטה אפי' אי לא אישתכ' עליה קורט דם. קצרו של דבר היכ' דאיכא למיתלי הטרפו' אחר שחיטה אפי' טרפות גמור, כגון נקב ודאי מכשרי', אבל היכי דליכא למיתלי אחר שחיטה, אפי' לספק טרפות ספק ניקב ספק לא ניקב, אלא דחזינן ביה ריעות' תלינ' לחומר' במקום שהדבר שקול, אבל היכי דהיתיר' שכיח טפי, כגון ההיא דשגרונא תלינן במידי דשכיח ולקולא. כלל אחר דלא אמרי' בידוע שלאחר שחיטה אלא היכי דאיכא למיתלי אחר שחיטה נפל המחט שם, אבל היכי דליכא למתלי אפי' לא נמצא עליה קורט דם טרפי' לה, א"נ הדיחו הקרביים טרפינ' לה דאיכא למימ' קורט דם היה שם והעבירוהו המים.
מעשה ונמצא מחט בדופני הדקין ולא ניקבו, אלא באורך הדופן היתה, והכשירוה זקני הדור דאורחא ליכנס דרך הוושט, אבל ליכא למיחש שמא יצא דרך וושט וחזר ונכנס למעי, דאהודרי ריעותא לא מחזקי'. ונר' אם נמצאת בעניין זה בדופן בית הכוסות באורך שאין להבחין בקופא לאיזה צד הפונה דטריפ', דחללה רחב, דאי דרך חלל וושט נקט ועל, בפרש איבעי ליה לאישתכוחי.
ומחט שנמצאת בלב, אף על פי שלא ניקב אם נמצא בקנה הלב בפנים שאין לה מקום לצאת וקופא למעלה, ודאי בכניסת המחט בה ניקב הלב וטריפה. ואם קופא למטה בידוע שלא הלכה אלא דרך הקנה ולא קרעה הלב, לפי שאנו יכולין לתלות ולומר, כי בזמן ששועלת הבהמה היא פולטת את המחט ויוצאת, ולא נחשוש לומר שמא תינקב ותצא ממקום אחר.
<h2>דף נ.</h2>
גבי הקפה בבני מעיים, נר' דהיכ' דאיכ' למתלי כגון מישמוש ידא דטבחא או בזאב אפי' בלא הקפה, תלינ' אפי' אי אקפי' ולא אידמו אפי' הכי מכשרינ' ליה דסמכי' אחזקה דרב הונא, דאיכ' למימ' אפי' אם שני הנקבי' הם אחר השחיטה, זימנין דדמו זימנין דלא דמו, אבל היכ' דדמו ודאי אחר שחיט' ניקב וליכ' ספיק' אפי' היכ' דלא משמשא ידא דטבחא. בפר"ח זה לך האות כל נקב אשר ינקב קודם שחיטה, הוא פתוח, לאחר שחיטה אינו פתוח. ובעי למימר היכ' דפתוח לא מהני הקפה וטרפי' ליה, היכ' דאינו פתוח, ספיק' ובעי הקפה.
<h2>דף נ:</h2>
המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ, תנו רבנן מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות, פי' עור בית הכוסות עב הוא ושני עורות מדובקין זה לזה, אחד נקלף שתי ואחד נקלף ערב, נמצאו מחט באחד מן העורות ולא נראה המחט מצד שיני כשירה, אלא א"כ נמצא דם מעבר האחר. וה"ה בעובי בית הכרס. וכן ראיתי שהטריף מורי בהמה אחת ע"י אדמומית שהיה וניכר נגד המחט מעבר פנים, אע"פ שלא יצא המחט להדיא לפנים, והמחט היה תחוב בעובי דופן הכרס. והאי דנקט בית הכוסות לא אתי [אלא] לאפוקי המסס הסמוך לו שגם עורו כפול. ואם נמצא מחט מצד אחד אע"פ שלא נראה המחט מעבר השיני וגם לא נמצא עליה קורט דם, מתוך שהעור דק ורך עבר שניהם העורות בודאי, וכדאמ' בס"פ במה מדליקין [ל"ו ע"א] הובלילא בי כסי בי כסי הובלילא, למאי נפקא מינ' למחט שנמצאת בעובי בית הכוסות. וכ"ש מחט שנמצא בשאר בני מעיין הדקין שאין עורן כפול, דאמ' שניקב מב' צדדין אע"פ שלא נראה המחט מצד השיני. ומחט שנמצא בחלל לא עדיף ממחטא דאישתכח בחיתוכא דכבדא, וכן נמצא בשם רבינו שמואל דקא טריף ליה.
<h2>דף נא:</h2>
דיני נפולה. תוספתא [פ"ג ה"ב], נפלה מן הגג ונתרסקו (רוב) איבריה, אם שהתה מעת לעת ושחטה כשיר', ואם עמדה מיד בין כך ובין כך כשיר', ותניא נמי הכי גבי עוף, ופליגי בגמ' אמ' רב יהודה אמ' רב עמדה אינה צריכ' מעת לעת, בדיק' ודאי בעיא. והדתני בתוספת' עמדה מיד בין כך ובין כך כשיר', שיצאה מכלל טרפות דריסוק איברים, דאם היתה מרוסקת ושחטה בתוך מעת לעת, אפי' נבדקה ונמצאת שלימה היתה טריפ', אפי' לא נשתנה שום אבר ממראיתו טריפ'. (דאם היה ניכר בשינוי מראה מן האיברים, אפי' לא שהתה מעת לעת ושחטה היה לה תקנה בבדיק' אפי' לא עמדה), וזו אע"פ שיצתא מידי ריסוק מ"מ יש לחוש לנקיב' בני מיעיים או לפסיקת חוט השדרה וצריכ' בדיק' כנגד כל החלל, כגון מכפא דמוחא ועד אטמא, חוץ מן הסימנין דקשין הן אצל נפולה, ובעוף ריאה נמי אין צריכ' בדיק', כדאמ' [נ"ז ע"א] אין ריאה לעוף לא ליחמר ולא לינפל, ומפר' טעמ' הואיל ורוב צלעות מגינות עליה. וה"ה שהתה ולא עמדה נמי צריכ' בדיק', כדא"ר אלעז' בן אנטיגנוס משום ר' אלעז' בר ינאי אפי' שהתה מעת לעת צריכ' בדיקה [נ"ו ע"ב], והבא לחלק בין עוף לבהמה עליו הראיה, דשהייה לא מהניא אלא להוציאה מידי ריסוק, אבל טרפות דנקובה ופסיק' חוט לא מהניא שהייה, שהרי יכולה לשהות אפי' י"ב חדש, ותו מאן לימ' לן דבני מעיים דבהמה קשין הן אצל נפולה יותר מעוף. וההיא דפ' שור שנג' את הפרה [נ' ע"ב] ההוא תורא דנפל לדורית' דדלאי שחטיה מריה, טרפיה רב נחמן, א' רב נחמן (שקא) [שקיל] מריה דתורא וגמר בי מדרשא, דאם שהתה מעת לעת ושחטה כשיר' לא אפסדיה לתוריה, ה"פ איפשר שלא היה מפסיד דילמ' הוה משתהי מעת לעת, ואי הוה משתהי הוה ליה תקנה ע"י בדיקה. ועוד ראיה מפ' התערובות [ע"ד ע"ב], דאפי' שהתה ואפי' עמדה צריכ' בדיק', אע"ג דאיכ' תרתי למעליותא, דההי' מתנית' דתנן כל הזבחי' שנתערבו בטריפ', מוקי לה רשב"ל בנפולה, קסבר עמדה צריכ' מעת לעת היליכה צריכ' בדיק', הרי לרשב"ל אפי' שהתה והיליכה צריכ' בדיק', דאי לא בעי בדיק' ישהנה מעת לעת, ואפי' שאר אמוראי דהתם לא פליגי עליה אלא בהיליכה דאינו צריכ' בדיק', אבל מי' כל מה דאמ' רשב"ל בהיליכה אמרי אינהו בעמדה, וכיון דר' ירמיה ודבי ר' ינאי ור' אלעז' פליגי עליה דרשב"ל דסברי דהיליכ' אין צריכה בדיק', ורב יהודה בשמעתין נמי כוותיהו, וליכ' דסביר' ליה כרשב"ל, אלא רב חייא בר רב אשי אמ' קיימ' לן הכי דהיליכה אינה צריכ' בדיק'. (ובאו') [וכאו'] ספרי' שכתו' בהן והילכת' היכ' דנפלה מן הגג דלא ידעה ועמדה ולא היליכה צריכ' בדיק' ואינה צריכה מעת לעת, היליכה אפי' בדיק' נמי לא בעיא, והא דאמ' רב הונא היניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין לריסוק איברים. איכ' למימ' אפי' לא עמדה ושחטה בתוך מעת לעת. וטעמ' דאומדה נפשה, אפי' היכ' דלא מציא למיסרך, כגון שנפלה דרך ארובה שאינה סמוכה לכותל. וההוא גדיא מיירי נמי שלא עמד. והאי דאמ' טעמי' דרבינ' משום דמסרכה נפשה והאי לא סריך, פי' אם היתה הארובה סמוכה לכותל לאו לאורחיה לגדי למיסרך, כדאמ' בפ' כיצד הרגל [כ"ב ע"א] דאפיך מיפך כלבא בקפיצה וגדיא בסריכה. והא דאמ' רב נחמן בית הרחם אין חושש משום ריסוק איברים, אע"ג דחזינא ביה ריעותא שאינו יכול לעמוד, והאי דמותיב ליה מעגל שנולד בי"ט שוחטין אותו בי"ט קסבר שאינו יכול לעמוד, ומתרץ לה שהפריס על גבי קרקע, פי' הילך, דאי בשעמד לחוד היה אסור לשוחטו בי"ט כדאמ' פ' המביא [ל"ד ע"א] בעי ר' ירמיה מר' זירא מהו לשוחטו בי"ט, קאי אנפילה דא"ר אלעז' בר ינאי דאם שהתה צריכ' בדיק' מי מחזקינן ריעות' בי"ט או לא, ופשיט' ליה לחד לישנ' לאיסור', לאיד' לישנ' לא פשיט מידי, מי' אפי' לההוא לישנ' מספיק' אסור. מי' הא דמסייע' ליה מתינוק בן יום אחד מטמא בזיבה, הוה מצי למדחייה, שאני הת' דלא חזינ' ביה ריעות', דכל קטן בן יומו אין דרכו לעמוד, וכל היכא דלא חזינא ביה ריעות' מילת' דפשיטא דלא חיישינן לריסוק ולא הוה צריך לאשמועי', שהרי כ"ע בין אדם בין בהמה וחיות נולדו שהן יחיו, אלא לרווחא דמילת' מוקי לה ביוצא דופן. והא דאמ' רב הונא בהמה שהניחה למעלה ומצאה למטה, כ"ש אם לא הניחה למעל' שאין חוששין לה, ואע"פ שאינה יכולה לעמוד, ותלינ' בשיגרונא, כההיא אימרתא דהוה בי רב חבו. והא דאמ' היליכה אינה צריכ' בדיקה, אע"ג דאי איפשר להבחין ע"י הילוך אלא חוט השדרה שהוא קיים, אבל נקיבת בני מעיים אינו מעכבה מלהלך, איכ' למימ' דחוט השדרה עלול אצל נפילה יותר מכולן. וכשהיא מהלכת ואנו רואים שהחוט קיים, כ"ש שאין לחוש לנקיבת מעיים, אבל לא היליכה, אמ' שמא החוט נחלש מכח הנפילה, הילכ' אפי' אם ימצא קיים יש לחוש לנקיבת בני מיעיים. אמ' רב הונא אמ' רב ששת אמ' רב פשטה יד לעמוד אע"פ שלא עמדה, עקרה רגל להלוך אע"פ שלא היליכה, ורב חסדא אמ' נינערה לעמוד אע"פ שלא עמדה, נר' דקיימ' לן כדרב חסדא דרב חסד' הוה תלמידי' דרב, ותו דבכל הנך אמוראי דאמרי לה בשמי' דרב סביר' ליה כוותי'. ושיעור נפילה, בענ' שלא ייחבט פחות מעשר', כדאמ' פ' שור שנג' את הפרה [נ' ע"ב] גבי ההוא תורא דנפל לארית' דדלאי וטרפי' רב נחמן, וטעמ' מכריסא דתורא לארעא כמה הוי ארבעא, ארית' דדלאי כמה הוי שיתא הא עשרא, אישתכח דמעשרה קא חביט. וה"מ כגון שנפלה מאיליה, אבל היכ' שנחבט מכח אחר על גב קרקע, אפי' לא נפל ממקום גבוה, אלא היה עומד על הקרקע ונחבט, אמ' רב הונא זכרים המנגחין זה את זה אין חוששין לריסוק איברי' וכו' ואי נפיל לארעא ודאי חיישי'. ירושל' פ' נגמר הדין [ה"ה], הכא את אמר כמלוא קומתו של נופל, הרי כאן שלשה, ובנזקים בבור איתמר עד עשרה טפחים, לא דומה הנופל לדעת לנופל שלא לדעת, ר' אבדימא בר [ברתיה דרב טבי בשם ר' יאשיה] אילין דחבטין תור' בחייליה אין בו משום ריסוק איברי', דירוש' פליג אגמ' דידן. ואפי' נפלה ממקום גבוה, אי חזינן דנפלי אמתנייהו לא חיישי' לריסוק איברי', כדאמ' הני דיכרי דפתקי גנבי אין חוששי' לריסוק איברים מאי טעמ' אמתנייהו שדו להו. ומי' נר' דצריך בדיקה וכן כל הני דאמרי' אין חוששין לריסוק איברי', דצריכי בדיקה, דדוק' היכ' דעמדה מתוך נפילתה והליכה מעשיה מוכיחי' עליה שעמדה בבריאותה, אבל היכ' דליכ' הוכחה, נרא' דודאי בדיק' בעיא. א"נ מצינו למימ' דלא בעי בדיק', אלא היכי' דחזינן בה ריעות' דריסוק איברי', כגון נפילה שמעשיה מוכיחין עליה דלא נתרסקו אבריה, כגון שעמדה או שהתה מעת לעת הת' דוק' בעיא בדיק', אבל היכי דלא נולד בה שום ספק ריסוק, אפי' בדיקה לא בעיא, ומיסתבר כי האי לישנ' בתר', מ"מ המחמי' תבא עליו ברכה. ואי שלים חוטר' אפלגי דגבה או אית ביה קיטרי או מחייה אפסקת', אמ' רב יהודה חוששי' לה, אע"פ שעומדת על עומדה חוששי' לה, דעמיד' לא הוי הוכחה שאין כאן ריסוק, אלא כשנפלה ועמדה, אבל כשנולד בה הריעות' מעומד, אע"פ שעומדת על עומדה אין כאן הוכחה להכשירה, וכדאמרי' גבי זכרים המנגחין זה את זה אע"ג דמידוו וקיימו, צימרא בעלמ' הוא דנקיט להו, טעמ' דתלינן בצימרא דנקיט להו, הא לאו הכי חיישינ' לריסוק איברי' אע"ג דקיימי. ואם היליכה אע"פ שאין עמידתה מוכחת שאין כאן ריסוק איברים, כיון דהיליכה מוכיחה שעומדת בכחה. אמ' שמואל עוף שנחבט על פני המים כיון ששט מלא קומתו דיו, וה"מ מלמטה למעלה אבל מלמעלה למטה מיא הוא דקא ממטו ליה. ואי מיא קיימו אינון לית לן בה, ואי איכ' ציבי וקדים איהו לציבי איהו הוא דקא מסגי. וכובד הציבי כנגד כובד העוף, נר' דלא משערי', דאי הוה צריך לשעורי', תלמוד' לא הוה שביק ליה, ושאר מיני חבטות על דבר קשה, אין בידי לחדש בהן דבר עיין בגמ'. כלל, נפילה שאמרו דאיכ' למיחש משום ריסוק איברי', אין שום אבר משתנה ע"י ריסוק לא בשבר ולא בשינוי, הילכ' אפי' בדקה ונמצאת שלימה לגמרי טריפ'. ואם שהתה מעת לעת או עמדה יצתה מכלל ריסוק, אבל איכ' למיחש לפסיק' חוט ולנקיבת בני מעיים, הילכך צריכ' בדיק' בכל חלל הגוף מכפא דמוחא עד אטמא, לבד הסימנין בבהמה דקשין הם אצל נפילה, ובעוף הריאה והסימנין, אבל היליכה יצתה מכלל כל ספק טרפות וכשיר' בלא שום בדיק'. והא דחיישי' בנפולה לריסוק, ה"מ כשנפלה לפנינו, אבל הניחה למעלה ומצאה למטה לא תלינן בנפולה, אע"ג דאיכ' ריעות' קמן שאינ' יכולה לעמוד. וכן בית הרחם אין בו משום ריסוק, אע"פ שהולד אין יכול לעמוד, וכ"ש אם לא הניחה למעלה, אלא שבא ומצאה שוכבת למטה ואין יכולה לעמוד, דלא חיישינ' לפסיקת חוט ולא לנפילה ואפי' בדיק' לא בעיא, אלא תלינ' בשיגרונא. ועמדה דאמ' דיצתה מידי ריסוק, אבל צריכ' בדיק' אפי' פשטה יד לעמוד ולא עמדה והיליכה, כיון שעקרה רגל להלוך אע"פ שלא היליכה. ושיעור גובה נפילת ריסוק עשרה טפחי'. וה"מ שנפלה מאליה, אבל נחבטה על גב קרקע פתאום מכח אחר, אפי' עמדה על הארץ ונחבטה חיישי' לריסוק, ואם לא נפלה פתאום אלא ע"י שהות, אמ' נעצה ציפורניה בקרקע ולא חיישי' לריסוק. ואפי' נפלה ממקום גבוה י' טפחים, אי נפלי אמותנייהו לא חיישי' לריסוק. וכל הני דאמ' בגמ' אין חוששין לריסוק, לבר מנפולה שעמדה, אי בעיא בדיקה או לא. והא דאמ' דעמדה יצתה מספק ריסוק, היינו כשנפלה ועמדה, אבל אם נולדו בה ריעות' דריסוק מעומד, כגון דמחייה אפיסקת' וכן כיוצא בזה אינה יוצאה ע"י עמידתה מידי ריסוק. כל ענייני חבטות מפורש בגמ'.
<h2>דף נב.</h2>
נעקרה צלע בין נעקרו בין נשתברו ברוב שני צדדין, והוא שנעקרו בלא חוליא. אבל נעקר חוליא ואסיתא שלה עמו, אע"פ שהצלע כנגדו וחוליא שלה קיימת טריפ'. בעוף אם ניטלה כל הנוצה כשירה.
<h2>דף נג:</h2>
כל יתר כנטול דמי. כל הני דמיטרפי בנטולים אם נתמסמסו כנטול דמי וטריפ', דא' רב יהודה נתמסמס הבשר רואין אותו כמי שאינו, היכי דמי נתמסמס כל שהרופא גורדו ומעמידו על בשר חי. אמ' רב אשי כי הוינן בי רב כהנא וכו'.
<h2>דף נד:</h2>
בוקא דאטמא דשף מדוכתי' כשיר' ואי איעכול ניביה טריפה.
<h2>דף נה.</h2>
ניטלה (ה)כוליא ולא נשתייר כ"א כוליא אחת כשיר', מדתנ' בת"כ [ויקרא פרשתא י"ד, ז'] ואת שני הכליות פרט לבעלת אחת מדאיצטריך למעוטי גבי גבוה, הא לגבי הדיוט שרי, כן הוא בהל' גדו'.
<h2>דף נה:</h2>
פר"ח, זו תחלת בריאת הצמחים בעת אשר תניס הבהמה בימות החמה [מחיה רעה] יולדו צמחים בריאה ומליאים בתחילה מים זכים ואחר זמן נקפאי' ונקרשין להיות למוגלא ואחרי כן נעשין קשין, כאשר יעשו מי רגלים בתוך שלפוחי' של אדם להתהפך לאבן מחמ' קדחת הכסלים, וזכר לדבר [תהלים ל"ח] כי כסליי מלאו נקלה וגו'. ובכל אילו הטעמ' היא כשיר', לא נחשוש לצמחים רק בהיות הסירכ' או חוט נמשך בבועא שהיא טריפה, אבל בשאר עניינים בצימחי או בכנדי בין זוטרי בין רברבי כשיר'. [מ"ח ע"א] בעא מיני' רב הונא מרב העלתה צמחי' מהו א"ל [כשירה א"ל] אף אני אומ' כן אלא שהתלמידי' וכו' דא' רב מתנא מליא מוגלא טריפ' מים זכים כשיר' א"ל כי איתמ' בכוליא איתמ', ולקמן [נ"ה ע"ב] אמ' והרי מים זכין דכשירי' הכ' והכ', ותו אמ' מים זכין נמי לא אמרו אלא צילי אבל עכירי לא ודלא עכירי נמי לא אמרן אלא דלא סריחי אבל סריחי טריפ'. לא ידענא אי קאמ' אמים זכין בכוליא, אבל ריאה כיון דמליא מוגלא כשיר', כ"ש הני או דילמ' עכירי, אי נמי צילי וסריחי גריעי ממליא מוגלא, דמליא מוגלא אינו בא מחמ' חולי ולא מחמ' מכה, אלא כמו שפר"ח בעת אשר תניס מחיה רעה, ועתיד' לחזור, בעת שמוקפת חוט של בשר, אבל עכירי או צילי או סריחי בא מחמ' חולי ומכה וטריפ'. הלכה רופפת בידינו פוק חזי מאי עמא דבר.
<h2>דף נו:</h2>
נעקרה צלע בין נעקרו בין נשתברו ברוב שני צדדין, והוא שנעקרו בלא חוליא. אבל נעקר חוליא ואסיתא שלה עמו, אע"פ שהצלע כנגדו וחוליא שלה קיימת טריפ'. בעוף אם ניטלה כל הנוצה כשירה.
<h2>דף נז.</h2>
שמוטת יד בבהמה כשירה, שמוטת ירך בבהמה טריפ', ורב הונא אמ' שמוטת ירך בעוף כשירה. ומסקנ' הלכ' רווחת שמוטת ירך בעוף טריפ', ופר"ש שמוטת ירך בוקיא דאטמא דשף מדוכתיה ואיעכול ניביה. ולא מיסתבר דבאיעכול ניביה ליכ' מאן דפליג, דאפי' רבא [נ"ד ע"ב] דפליג אדרב מתנה ומכשיר מודה באיעכול ניביה, ותו מדאשכחיה ר' אבא לר' ירמיה בר אבא דיתיב ובדק בצומת הגידין א"ל לא סבר לה מר להא דאמ' רב הונא א' רב שמוטת ירך בעוף כשירה ולא חיישינן לצומת הגידין, כל אותן הפרקי' שהן למעלה מרכובה הנמכרת עם הראש שיש בו גיד הנשה, הכל קרוי ירך וצומת הגידין, וכדתנן [צ"ג ע"ב] שולח אדם ירך לנכרי וגיד הנשה בתוכה, ואותו פרק האמצעי צדו אחד מחובר לרכובה הנמכרת עם הראש, וצידו השנית מחובר לקולית שגיד הנשה בתוכו ואיזו צד שנשמט קרי שמוטת ירך, אבל צד הקולית התחוב באליה הוא קרוי בוקא דאטמא, ותדע דר' יוחנן אמ' שמוט' ירך בעוף טריפה, וגבי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה [נ"ד ע"א] סביר' ליה כשיר', דא' באילו טריפות דוק' למעוטי דרב מתנ', וליכ' למימ' דשמוטת ירך בעוף טריפ' היינו דאיעכול ניביה דבהא ליכ' מאן דפליג.
בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשיר', היינו רכובה הנמכרת עם הראש, אבל מן אותה רכובה ולמעלה טריפ'. נשבר העצם למעל' מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר גם האבר גם הבהמה, אין רוב בשר קיים זה וזה אסור, אבל מן הארכובה ולמטה עצם אסור ובהמה מותרת. שמוטת יד בבהמה כשיר', שמוטת ירך בין בעוף בין בבהמה טריפ'. וצומת הגידין בעוף יש י"ו חוטין ובבהמה תלתא, היכ' דאיפסיקו ולא נשתייר בכל חד אלא שליש כשר.
<h2>דף נז:</h2>
מעשה היה שהביאו תרנגולת לפנינו שמוטת ירך ברכובה התחתונה שסמוכה לצומת הגידין, והיתה מטילה בצים שבוע אחד או שתים, ולא ידעינן אי שיחלא קמא הוה קודם שמוטה או לאחר שמוטה, ושהינו אותה י"ב חדש, אילו חיתה י"ב חדש, היינו חוזרין בנו, ולא הוציאה שנתה מיום שנשמטה יריכה, ואיגלאי מילת' מה שהטילה משיחלא קמא היתה.
<h2>דף נח.</h2>
ומה שאנו אוכלים החלב והגבינות, על דבר כיוצא בו היתה תשובתינו על שאילה זו. תודיעני ראיה על מקום שהקצבים אומ' רוב בהמות טריפו', אם חלב של אותו מקום מותר. תשובה אורו עיניי בראותי כתבך קרו' מו' ה"ר יהוד' החסיד נר ישר' ידעתי שמרוב חיבה יתירה בדקתני, לדון לפניך על החלב, היה לך לבודקיני, על הבשר אפי' כשנבדקה הבהמה ונמצא' כשירה מי הכשירה, הואיל ורובן טריפו' נמצאת בהמה זו נולדה מן הטריפ'. ואפי' למ"ד [נ"ח ע"א] זה וזה גורם מותר, הכא גם זכר גם נקיבה שנולדה זו מהם היו בחזקת טריפו', הרי נולדה מן הטריפה ועיבורה מן הטריפה, אלא סמכינן אמסקנ' דשמעתי' דפסיק הילכת' [שם] בזכר עד י"ב חדש ובנקבה כל שאינה יולדת, ולא משכחת לה אלא בעיבורה ולבסוף נטרפה. ופלוגת' דר' אליעז' ור' יהוש' בעובר ירך אמו הוא וקיימ' לן כר' יהוש' דאמ' עובר לאו ירך אמו ומכשרינ' אפי' טריפה ודאי, וכ"ש שלא נחשוש לטרפות הזכר, דליכא אלא חד גורם. ואם רואה מורי רוב נקבות מתעברות ויולדות וחוזרות ומתעברות ויולדות, ורוב זכרים חיים כמה שנים, הרי עומדות בחזקת כשרות עד שעת העיבור, ורוב בהמות אינן חולבות אלא א"כ יולדות, ואם לא ראינו בהן משעת העיבור ואילך שום ריעות' במה נוציאנה מחזקת כשרות.
<h2>דף נח:</h2>
תנן התם בעל חמש רגלים או שאין לו אלא שלש הרי זה בעל מום, ואמ' רב כהנא אלא חיסור ויתור ביד אבל ברגל טריפ' הוי, מאי טעמ' כל יתר כנטול דמי, פי' ביד למטה מן הארכובה, דומה כאילו נחתך הרגל למטה מן הארכובה וכאילו נחתכה אותה רכובה שזה יוצא הימנה, ודוק' שהייתור יש בו עצמות וגידין, כמו אותו רגל שברייתו בכך, אבל תלתולית בשר שהיה יוצא מן הרגל, נראה דאין בכך כלום. והאי דמפליג בין יד לרגל, דוק' למטה מן הארכובה אבל למעלה מן הארכובה אין חילוק בין יד לרגל דתרוייהו טריפ'. ובהקומץ רבה [ל"ז ע"א] אמ' ההוא ינוקא דאיתיליד בתרי רישי אמ' כמה בעינא למיתב לכהן וכו', ואקשי עלה מדתני רמי בר חמא אך פדה תפדה את בכור שומע אני אפי' נטרף בתוך ל', אלמ' דקרי ליה טריפ', וטעמ' כל יתיר כנטול דמי. וכן יתרת דריאה נמי [מ"ז ע"א], דלא קיימ' בדרא דאונא דלאו אורחה בהכי אמרי' כל יתר כנטול דמי, אבל בדרא דאוני, אורחה הריאה בהכי, כדאמ' ההוא גובתא דאישתכח מבי כסי להובלילא, אבל מבי כסי לכרסא אמ' דלאו אורחיה בהכי וטריפ'. וכן שני בני מיעיים שיוצאין מן הבהמה כאחת שהיא טריפ', פר"ש דאית לה תרתי הדורי דכנתא ושניהן יוצאין מן הקיבה זה בראשה וזה באמצעה, וכנגדו בעוף כשיר' דזימנין הכי הוי, בד"א שיוצאין משני מקומות אבל יוצאין ממקום אחד וכלין עד כאצבע כשירה, פי' ממקום אחד סמוכין זה לזה וכלין עד כאצבע וחוזרי' ומתחברין בתוך רוח כאצבע, פליגן בה רב רחומי' ור' יוסי חד אמ' הוא דהדרי ערבי וחד אמ' אע"ג דלא הדרי ערבי, ולמ"ד אע"ג דלא הדרי ערבי מאי כלין עד כאצבע, כלין מלמטה, פי' סמוך לנקב הריעי מתחברין כדי שיהא הריעי יוצא ממקום אחד, ועבדי' לחומר' והוא דהדרי ערבי. ההיא חיותא דאישתכח בה תרתי סני דיביה, אתיוה לקמ' דרבי' וטרפ' מדרב הונא כל יתר כנטול דמי, ואישפכי להדדי כשירה.
ניטלה (ה)כוליא ולא נשתייר כ"א כוליא אחת כשיר', מדתנ' בת"כ [ויקרא פרשתא י"ד, ז'] ואת שני הכליות פרט לבעלת אחת מדאיצטריך למעוטי גבי גבוה, הא לגבי הדיוט שרי, כן הוא בהל' גדו'.
נקבה המרה, פר"ח היכ' דלא מישתכח מרה כלל נותן את לשונו במקום מרה בכבד, אם יש בו טעם מר כשירה ואם לאו טריפה. כדמשתכחן תרתי מררירתא אית מרברבתא דאמרי טריפה ואית דמכשרי, ואנן עבדי' לקול' ומכשרינ' דלאו אבר הוא ולא אמרינן כל יתור כנטול דמי, מרה זו לא מעלה ולא מורדת, אלא בזמן שנקבה לחוץ שלא כנגד הכבד דטרפי', ובזמן שנקבה לתוך הכבד כשירה, אבל המדקדקין אומ' בהמצא ב' מרות נוקבין אחת מהן ורואין אם שופכות זו לזו אחת היא וכשירה, ואם לאו שתים הן וטריפה ומדמי' לתרתי בועי [מ"ז ע"א]. ורבי' שלמה וכל גדולי צרפת חלוקי'. פר"ח מטעם זה יש לקרוע הכבד במקום המרה, שאם יש טעם מר בכבד בידוע שהכבד שאבה המרירה מחמ' כעס והיא עתידה לחזור, כמו שאמ' [ברכות ס"א ע"ב] כבד כועס מרה זורקת בו טיפה, ואם אין בה טעם מר בידוע כי ניקב המרה ונשפך לחוץ וטריפה. ובתשוב' רבי' יצחק הכשירה. ובאיל' טריפ' קפסיק מרה מאן קתני לה ר' יוסי בר יהוד' ואמ' רב יצחק בר יוסף הלכ' כר' יוסי בר יהודה, ואמ' רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן מרה שניקבה וכבד סותמתה כשירה וסתמ' דמתני' כר' יוסי בר יהודה דתנ' ניקבה המרה ולא ניטל התלייה שלה יש לומ' כי נשפכה או חסורה וטריפ', וכן בהלכו' גדולות.
<h2>דף עו.</h2>
בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשיר', היינו רכובה הנמכרת עם הראש, אבל מן אותה רכובה ולמעלה טריפ'. נשבר העצם למעל' מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר גם האבר גם הבהמה, אין רוב בשר קיים זה וזה אסור, אבל מן הארכובה ולמטה עצם אסור ובהמה מותרת. שמוטת יד בבהמה כשיר', שמוטת ירך בין בעוף בין בבהמה טריפ'. וצומת הגידין בעוף יש י"ו חוטין ובבהמה תלתא, היכ' דאיפסיקו ולא נשתייר בכל חד אלא שליש כשר.
נחתכו רגליה. במשנה פ' בהמ' המקשה בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשירה מן הארכובה ולמעלה טריפה, ופר"ש שלש עצמות יש בירך, התחתון הוא עצם הנחתך עם הפרסות כשמפשיטין הבהמה ואותה רכובה נמכרת עם הראש, למעלה הימנו הוא עצם האמצעי, וצומת הגידין בתחתיתו סמוך לפרק רכובה הנמכרת עם הראש, והעליון היא קולית' התחובה באליה, ופליג' בגמ' תרתי לישני דר' יהודה אמ' רב א"ר חייא ללישנ' [קמא], למטה, למטה מן הארכוב', למעלה, למעלה מן הארכובה, ובאיזו רכובה אמרו בארכובה הנמכרת עם הראש, למעלה מן הארכוב', פי' במקום צומת הגידין וצומת קיימין, כדא' ליה רב יהודה גופיה לעולא, רכובה בלא צומת הגידין צומ' הגידי' בלא רכובה, ואע"ג דעולא הדר אקשי ליה והא נחתכו קתני, מ"מ הוא קיבל מר' חייא ואם ר' לא שנאה ר' חייא מניין לו, אלא ר' לא דק בלישנ' דמתניתי', מ"מ פי' דמתני' הכי שנחתך העצם בלא צומת הגידין, ואידך לישנ' דרב פפא משני הכי, א' רב יהודה אמ' רב א"ר חייא למטה, למטה מן הארכובה ומצומת הגידין. למעלה, למעלה מן הארכובה, ופר"ש למטה מן הארכובה, לאו למטה מיד קאמ', דרכובה דמתנית' ברכובה עליונה מיירי, הילכך למטה דידה, דהיינו עצם האמצעי זימנין דטריפ', כגון בצומת הגידין, אלמא הכי קאמ' למטה מאותה רכובה ומעצם האמצעי כולו, דהיינו בעצם התחתון ודאי כשירה ובעצם אמצעי יש מקום שהוא טריפ', כגון בצומת הגידין, ויש מקום שכשירה, כגון למעלה מצומת הגידין. סבורני דהכי בעי למימ', משום דבלישנ' קמא אמרי' רכובה שנמכרת עם הראש, ומשמ' ליה למעלה דקתני, למעלה בסמוך במקום צומת הגידין, ונחתכו לגמרי משמ' כדאקשי ליה עולא, אבל להך לישנ' דלא אמ' רכובה הנמכרת עם הראש, השת' לא מיירי החיתוך במקום צומת הגידין, לא למעלה ולא למטה, אלא ברכובה עליונה מיירי כדפרישי'. וכל למטה דידה בלא צומת הגידין כשר, השת' מצי למימ' שפיר בלא צומת הגידין, אפי' אם נחתך במקום צומת הגידין, אם צומת הגידין שלם כשר. וכן אם ניטל צומת הגידין, אפי' בלא חיתוך עצם, ואע"ג דמיתר' לישנ' דמתניתי' שפיר כלישנ' בתר', לישנ' קמא עיקר דאמ' בפ' אילו טריפו' [נ"ז ע"ב] ר' אבא אשכחי' לר' ירמיה בר אבא דקיתיב ובדיק בצומת הגידין, א"ל לא סבר לה מר להא דא' רב הונא א' רב שמוטת ירך בעוף כשיר', א"ל מתנית' ידענ' בהמה שנחתכו רגליה וכן שניטל צומת הגידין, ואמ' רב עלה וכן בעוף א"ל אי הכי קשיא דרב אדרב וכו', בפירוש שמעי' ליה דא' רב שמוטה כשירה חתוכה פסולה, מדקאמר חתוכה פסולה, ש"מ דבחתוכה במקום צומת הגידין מיירי, ואפי' צומת הגידין קיים, [ע"ב] אמר רב למעלה מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו זה וזה אסור, פי' כאילו נחתך שם, ושמואל פליג עליה ומיקל, ומסקנ' פסקי' הילכת' כוותי' דרב.
צומת הגידים, פי' מהיכן מתחיל והיכן כלה כחם, דאגרמא ולבר, משיוצאין הגידין מן העצם ומהלכין בבשר, שהעצם למעלה מן הפרק ערום הוא בלא בשר כב' וג' אצבעות והגידין אדוקין בו, וממקום שמתפשטין ממנו ולמעלה מתחיל, וכל זמן שהן צומתין וקושרין השלשה צומת עד מקום שמתפשטין ומתפצלין זה מזה כדאמ' לקמ', דאגרמא ולגיו, אין נקרא צומת אלא מקום אדיקתן לעצם שנאדקין עד הפרק, דעלוי ערקומא, עצם קטן הוא המחבר את הפרקים ומה שיש מן הגידין ולמעלה הימנו עד מקום שמתפשטין קרי צומת, והאי שיעורא נפיש מכולהו שמתחיל מיד מן הערקום ולמעלה והוא למטה מסוף עצם האמצעי. ואם נחתך מן עצם אמצעי אותו ערקום טריפ'. דפורעי טבחי, במקום שפותחין הטבחים להפריש הבשר מן העצם כשמנקרין אותו צנקרון והיינו מעלוי ערקומא, ל"א כשמפשיטין הבהמה משם מתחילין לפתוח ולפשוט העור של רגלים, ועד כמה אורכן של צומת הגידין כולהי מיפר' בגמ'. וכמר בר רב אשי קיימ' לן בכל דוכת' בר ממיפך שבועה ואודיתא, ובשיעור צומת הגידין אחר שנחלקו ולא איתפרש הילכת' כמאן בשל תורה הלך אחר המחמיר, הילכך מעלוי ערקומא עד מקום שמתפשטין כל מקום שחתך שם צומת הגידין אפי' רכובה קיימת ועצם קיים טריפ', לש' רש"י. בפר"ח פסק דלית הילכת' כמר בר רב אשי דקיימ' לן בכולי תלמו' הילכת' כמר בר רב אשי בר ממיפך שבועה וחיוורי ומפר' דלית הילכת' כמר בר רב אשי דאמ' זיגי אע"ג דלא חיוורי.
<h2>דף עו:</h2>
תנו רבנן נשבר העצם ויצא לחוץ אם עור ובשר חופין את רובו מותר ואם לאו אסור, וכמה רובו אמ' רב דימי א"ר יוחנן רוב עביו ואמ' לה רוב הקיפו, א' רב פפא הילכת' בענן רוב עביו ובענן רוב היקפו, ופי' רבי' שלמה רוב עביו שלא יצא רוב עובי השבירה לחוץ, אלא מיעוט חלל העצם נגלה ורובו נכסה, רוב היקיפו עביו של עצם אינו לא מעלה ולא מוריד, אלא אם רוב היקף הבשר הנשבר שסביב העצם על השבר קיים אפי' נהפך העצם ויצא דרך נקב קטן כשר, ואם רוב היקף העצם סביבות השבירה מגולה אפי' כיוונה בליטת השבירה לצד בשר קיים, והרי כל חלל העצם נכסה אפי' הכי טריפ', בענן רוב עביו נכסה, שלא יצא רוב החלל דרך נקב הבשר, שיהא רוב הבשר שעל היקף השבר קיים. אמ' עולא א"ר יוחנן עור הרי הוא כבשר א"ל רב נחמיה ונימ' מר עור מצטרף לבשר א"ל או עור או בשר תנן. אמ' עולא א"ר יוחנן עור מצטרף לבשר א"ל רב נחמיה ונימ' מר עור משלים לבשר א"ל עובדא ידענ' וכו', חזינן לישנ' קמא דעולא דעור או בשר קתני, וחזינ' דבעי למיפשט מינה בעיא, שליש התחתון, ורב נחמיה אמ' עור מצטרף לבשר ורובא עור לא מהני, ולאידך לישנא א"ל לימ' מר עור משלים לבשר, אבל חציו עור לא מהני, ואיכ' למימר הא דאמ' עולא או עור או בשר, כדאמ' לקמ' [ע"ז ע"א] דיקנא משכא דידיה, כגון שנשבר העצם בשפילו שהוא ערום מבשר סמוך לארכובה שאין שם אלא עור והעור דבוק יפה לעצם ומחזיקו, אבל במקום שיש בשר דוק' משלים היכ' דרובא בשר, אבל חציו עור לא מצטרף. אבל בר גוזלא דרכיך מצטרף אפי' חציו עור. וגידין הרכין שסופן להקשות אינן נידונין כבשר.
<h2>דף עז.</h2>
ההוא נשבר העצם ויצא לחוץ דאשתקיל קורטא מיניה אתא לקמיה דאביי, ומסיק כיון דעור ובשר חופין את רובו כשיר'. א"ל רבינא לרבא מתלקט מהו, פי' הנותר לכסות את הרוב אינו יחד אלא כאן מעט וכאן מעט סביב השבר, ואם תצרפהו הרי רוב היקפו נכסה, מתרוסס מהו, שהיה הבשר רדוד וקלוש, מתמסמס מהו, פי' נרקב. איבעי' להו ניקב מהו בשר החופף ניקב נקב קטן בלא חסרון, נסדק מהו, נקלף מעל העצם ואינו דבוק לעצם מהו, ניטל שליש התחתון של עובי הבשר סמוך לעצם, והרי שני שלישי עליונים עומדים באויר מהו, ת"ש דאר' [עולא אמר רבי] יוחנן עור הרי הוא כבשר, אלמ' ניטל שליש התחתון כשר, דילמ' התם דיקנא משכא דידיה, כל הני בעיין הואיל ולא איפשטו עבדינ' לחומר'. נראה דנשבר העצם ויצא לחוץ, אפי' למעלה מן הארכובה אם עור ובשר חופין את רובו, כי היכי דמציל על האבר ואינו נדון כאבר מן החי, ה"נ מציל על כל הבהמה הואיל ונידון כשלם וכשיר'.
